כבר שנים שאני סוחבת איתי כאב בברכיים, או ליתר דיוק בברך ימין. הכול התחיל מפציעה ישנה שלא טופלה כראוי, ועד היון אני סובלת מכאבים כרוניים. בעלי כבר יודע לזהות את הפרצוף שלי, כשאני בהתקף כאב ולא כדאי לדבר איתי. כשהתכופפתי להרים את הילדים בגן, כשעליתי במדרגות, ובהליכות ארוכות, הכאב שוב הרים את ראשו, וקלקל לי כמעט כל אירוע.
באחד הלילות, לא הצלחתי להירדם מרוב כאב. ניסיתי להיזכר בתקופה לפני הכאב, כשקיפצתי במעלה המדרגות, התאמנתי בחדר כושר, והייתי חופשיה ומאושרת. זה הרגיש לפני כל כך הרבה זמן, שכמעט שכחתי שהחיים לא אמורים להיות עם כאב כרוני. התהפכתי במיטה והמחשבות לא הפסיקו לעלות. התחלתי לשאול את עצמי – האם באמת ניסיתי הכול כדי להפסיק את הכאב? הגעתי למסקנה שקיבלתי את זה כמצב נתון, ובמקום להילחם – בחרתי להתמודד.
באותו רגע גמלתי בליבי – לא אנוח עד שלא אעלים את הכאב, או לפחות אפחית אותו. הבנתי שהכאב פוגע לי באיכות חיים, בקרובים אלי, ובשגרת היומיום. קמתי בשקט מהמיטה והדלקתי את המחשב.
לאחר כמה חיפושים, הגעתי לתוצאה מרפאת כאב פרטית. לחצתי עליה והתחלתי לקרוא. הם מתמחים בכל מיני סוגי כאב, כירורגי, גניקולוגי, נוירופטי או אורתופדי. המשכתי לקרוא וראיתי משהו שמאוד דיבר אלי – הגישה שלהם היא גישת רפואה כוללנית, שמאמינה שגוף ונפש עובדים ביחד. השארתי פרטים באתר, חזרתי למיטה, ושקעתי בשינה עמוקה.
כבר בבוקר למחרת קיבלתי שיחת טלפון מהמרפאה, ונקבעה לי פגישת ייעוץ. הופתעתי שלא צריך לחכות בתורים ארוכים שמתפרשים על גבי חודשים, או לנסוע רחוק ברחבי הארץ. מרפאת כאב פרטית מציעה תורים זמינים ופריסה ארצית.
לא סיפרתי שום דבר לבעלי, רציתי לעשות לו הפתעה, ובעיקר לא רציתי ליצור אצלו ציפיות לשווא. אפשר להגיד שהוא סובל מהכאבים יותר ממני, בכל פעם שהוא רואה אותי נושכת שפתיים, או מתקשה לבצע פעולה יומיומית. הפעם בחרתי ללכת בלי לספר לו.
כבר בפגישת הייעוץ הרגשתי את היחס החם. ראיתי שבאמת אכפת להם ממני, שהם מבינים בדיוק מה שאני עוברת, ושהם ינסו לעשות את הכול כדי להקל את הכאב, ולשפר את איכות החיים שלי. הרגשתי חמימות ואמפתיה מסוימת, שעשו עבורי את כל ההבדל.
לאחר מכן פגשתי כמה אנשי מקצוע, ששאלו אותי מספר שאלות. הם הסבירו לי שכל כאב שונה ממשנהו, ולכן יש להתאים את סוג הטיפול למקרה האישי.
המומחים החליטו על אופן הטיפול הטוב ביותר עבורי. להפתעתי הרבה, כבר בטיפול הראשון הרגשתי הקלה מסוימת. חזרתי הביתה, והזהרתי את עצמי לא להתרגש עדיין, שמא הכאב יצוץ שוב. בטיפול השני זה כבר היה הרבה יותר משמעותי, חזרתי הביתה והתחלתי להניע את הברכיים כדי לוודא שזה אמיתי. לאט לאט, התחלתי לקבל את החיים שלי בחזרה.
היום אני עושה פעולות שלפני כן היו בגדר חלום. הרבה אנשים לומדים לחיות עם הכאב, למרות שאין בכך שום טעם. הפיתרון הוא פשוט, ונמצא מתחת לאף, אפשר להעלים את הכאב ובקלות.
אני יודעת שזה לא קסם, ושמדובר בתהליך ארוך. מה שבטוח, זה שאני בדרך הנכונה, עם הליווי המקצועי ביותר של מרפאת כאב פרטית.